אנו לא לומדים לנוע אלא נעים על מנת ללמוד
על הקשר בין תנועה ,התפתחות מערכת העצבים והפרעת קשב וריכוז
במחקרים רבים וצפיות שנערכו על ידי מומחים לתנועה עלה כי תנועה ברורה ורהוטה משקפת בהירות ורהיטות של תהליכים נפשיים.
קיים קשר בין כישורי תנועה וכישורים אקדמיים, בין תנועה בסטודיו ובין תנועה בחיים.
כבר בגיל מאוד צעיר, תהליכי תנועה משמעותיים עוזרים לפעוטות לארגן מערכות חושיות ומוטוריות על מנת להתנהל ולהבין טוב את העולם.
המוח מאורגן ומפותח כך שתתאפשר פעילות מוטורית אינטנסיבית העושה שימוש מלא במערכת העצבים המורכבת של האדם.
עובדה ידועה היא כי מערכת העצבים של כל יצור אנושי חדש, חייבת לעבור סדרה של שלבי התפתחות לפני שהמוח יכול לממש את מלוא הפוטנציאל שלו.
הפעוט "מתכנת" את המערכות המוטוריות והתפיסתיות – עצבים ותאי מוח – באמצעות שימוש בכל גופו וחושיו. תהליך זה מכונה "ארגון נוירולוגי מחדש" (Neurological reorganization) ומתאר את האבולוציה של מערכת העצבים המרכזית (להלן CNS) בשנים שבין הלידה לגילאי 6-8.
עם הלידה מתחילה תנועה לא מאורגנת של הידיים והרגליים סביב הטורסו. בחודשים הראשונים תהפוך תנועה זו למאורגנת יותר ותתחיל תנועה של דחיפה שתוביל לזחילת בטן.
בשלב זה יש לתינוק מוביליות ומתחילה תנועה הוריזונטלית של העיניים שמאוחר יותר תתרום ליכולת הקריאה.
לורדוזות צווארית ומותנית נהיות יציבות כמו גם הרוטציה של הירכיים במפרקי הירך.
השלב הבא הוא שלב הזחילה על הידיים והברכיים. הזחילה יוצרת מרחק בין התינוק לבין הרצפה ומנגנוני איזון מתחילים להתפתח. בנוסף מתפתח אליינמנט בין רגלי התינוק מפרקי הירך וכפות הרגליים כהכנה לעמידה.|המרחק הגדול מהרצפה דורש מהעיניים הסתגלות למצב של התמקדות. מעקב עיניים ורטיקלי מונע מהזחילה והינו מיומנות חיונית ללמידה בשלב מאוחר יותר.
במקביל לתהליכים אלה מתארגנים תהליכים נוירולוגיים רבים ומגוונים ההכרחיים לשלבי ההתפתחות כמו טמפרטורת גוף,מעגלי עירות ושינה ורפלקסים..
עד גיל שנה המוח כבר יודע 50% ממה שהוןא עתיד לדעת ולכן קיומם של שלבים התפתחותיים אלו עד גיל זה הם קריטיים.
מגיל 1-8 מתקיימים תהליכים משמעותיים ומורכבים של למידה כמו שפה,קצב, קריאת שעון, רכיבה על אופניים ,קשירת שרוכים וכד'.
אם השלבים ההתפתחותיים שתוארו לעיל הינם המפתח ללמידה ויכולות תנועתיות אזי ניתן להשתמש בתהליך זה על מנת ללמד ולממש פונקציות שה CNS פסחה עליהם.
הסיבה לדילוג על פעילויות אינסטנקטיביות כל כך בסיסיות הינן רבות:הורים רבים הנוטים לשמור על ילדיהם רחוקים מהרצפה בשנה הראשונה לחייהם בשם הנוחות האהבה והבטיחות על ידי עגלות ,לולים, מושבים מיוחדים ואף החזקה על הידיים. תינוק שעבר ניתוח ב-6 החודשים הראשונים לחייו- הרבה פעמים נמצא בריסון חיצוני ופנימי עד לאיחוי של הרקמות. חיים בקיפוח קיצוני בו התנאים לא אפשרו מגע עם הרצפה וגם טראומת לידה, חום גבוה, מכה בראש ,או חוויות רגשיות טראומתיות כמו אימוץ, אובדן, מלחמה.
כל אלה יכולים לגרות לחוסר תפקוד נוירולוגי שיכול לבו לידי ביטוי באמצעות קשיי למידה ,קשיי קשב וריכוז, היפראקטיביות , הפרעות התנהגות , בעיות בדיבור ובזיכרון , קשיי שינה וכן שורה של קשיים נוספים המשבשים את זרימת ההתפתחות הנורמלית.
הפרעת קשב וריכוז הינה אבחנה מורכבת ויכולה לנבוע מטריגרים שונים במערכת העצבים המרכזית. כל שלב התפתחותי של מערכת העצבים המרכזית משולב ומאורגן באמצעות פעילויות מוטוריות התפתחותיות בלעדיהן ההתפתחות לא תממש.
בשלב שלפני הלידה,המוח עלול להתכוונן לייצור של יותר הורמוני לחץ (קורטיזול) ופחות מההורמון הרצוי – אוקסיטוצין.
הילד שנולד עם מוח מבוסס קורטיזול עלול לחוות חרדות שמתעוררות על ידי האמיגדלה. חרדות אלה אינן מאפשרות לילד להרגיש בטוח "לא לדעת".
לעיתים קרובות ילדים אלה הם כמעט חסרי יכולת ללמוד כי בעבורם המשמעות של ללמוד היא להגיד "אני לא יודע" והמשמעות של זה יכולה להיות "אני טיפש". "אני טיפש" יכול להפוך במהרה "אני אדם נורא , אני אדחה, אני אמות". הם צריכים לדעת יותר מכל אחד אחר ולא יכולים לשאת תחושה של פגיעות אפילו רק במטרה ללמוד משהו חדש.
הם לגמרי מופעלים מהחרדה.
בו זמנית, תשומת הלב שלהם מוסחת וההסחות נתפסות כסכנות גם כאשר הסביבה אינה מסוכנת ולא מסכנת חיים.
האפשרות לעורר את המוח לייצר יותר אוקסיטוצין מבוססת על תנועה והורות מחוברת ומעורבת.
ילדים עם ליקויים ברמה הזו לא יוכלו לעקוב הוריזונטלית אחר מילים קבועות על דף ואף לא לשים לב כשהם מבלבלים בין המילה "שיעור" ו"שיער".
לילדים אלה יש פגיעה טרום לידתית בפונס שנמצא בגזע המוח.אחת התנועות שמומלצות במקרים כאלה היא זחילת בטן משולבת ברפלקסים ספציפיים המסייעים לפתור היבט זה של ADHD.
במקרים אחרים, ל ADHD יש שורשים גבוהים יותר במערכת העצבים המרכזית.
אם התלמוס שמתחיל להיות פעיל בסביבות גיל 7 חודשים לא ממלא את תפקידו – מידע חושי שמגיע מהסביבה, יישלח למקומות הלא נכונים במוח. הקול של מי שמדבר אתך הופך לרעש רקע והצליל של השעון המתקתק הופך לדומיננטי.קריאת ספר הופכת לבלתי אפשרית כשמישהו ליד מטופף ברגל שלו.
הפרעה זו נקראת Sensory processing disorder והיא מסיחה את דעתו של הילד לא מתוך פחד כמו שמרכזי המוח התחתונים עשו אלה באמצעות הצפה של גירויים סביבתיים.
בנוסף לכך, לאותם ילדים יכולה להיות גם הפרעה בתקשורת בין שתי אונות המוח באמצעות הקורפוס קולוזום שהוא הגשר היחיד שמחבר בין שתי האונות. כך שילד שיש לו דחף, לא יכול להשתלט על הדחף הזה. אם דוושת הגז נמצאת באונה הימנית של המוח ,הילד לא יכול למקם את הברקס בצד השני כך שהדחפים לא בשליטה ואינם יכולים להיות מווסתים.
המצב הזה יכול לגרום לאימפולסיביות שנצפית בהתנהגות של ילדי ADHD.
רמה זו של מערכת העצבים יכולה לגרום גם לזיכרון גרוע, קושי להיות נוכח (בדרך כלל ילדים אלה מנותקים מגופם) , יכולת לקרוא מבלי להבין מה קורא – מה שמוביל לחוסר עניין.
בנוסף, רמה זו קשורה ליכולת של העיניים לפעול יחד ולהתמקד בנקודה אחת משותפת, לתת פרספקטיבה של עומק מה שמהווה את הבסיס ליכולת להתמקד – "להיות בפוקוס".
פוקוס הינו מיומנות ויזואלית אך גם מיומנות של קשב וילדים שאינם יכולים לפקס את מבטם אינם יכולים לפקס את התודעה שלהם.
שלב התפתחותי זה של מערכת העצבים מגורה בעיקר על ידי פעילות שהילד עושה במחצית השנייה של השנה הראשונה והיא כוללת זחילה על הידיים והברכיים ,פעילויות של שיווי משקל ודפוסים של רפלקסים. כל אלה בעלי חשיבות מכרעת עבור אפשור השינויים המתבקשים במערכת.
אלה הן כמה דוגמאות לאופן שבו פגיעה בתפקודים ברמות שונות של מערכת העצבים המרכזית בתהליך ההתפתחותי יכולות לגרום להפרעה של קשב וריכוז.
מאחר שהשכבות של המוח לא לומדות באמצעות לוגיקה או שפה ,ניתן להגיע אליהן באמצעות תנועה רפלקסים וגירוי חושי.
תנועה היא המקור באמצעותו ניתן לשלב בין חלקים שונים של המוח שבאחריותם לשלוט בקשב, תשומת לב וריכוז (פוקוס).
תנועה היא הדרך שבא המוח לומד.
* המאמר נכתב בהשראת התכתבות עם Bette Lamont - Neurological Reorganization
